חיפוש
  • רות נודלמן

אהבה בימי קורונה

וואו איזו תקופה משונה! לכולם! למבוגרים, לילדים, לשכירים ולעצמאים, עצמאיות, מוסיקאיות. הנה הגעתי אלי בזום אין מהיר. אנחנו כמעט שנה בתוך המצב הזה ורק עכשיו אני מתיישבת לכתוב על זה. לקח זמן לעכל, להתבונן מהצד רגע, כי היה מאוד אינטנסיבי. הייתי בתוך זה חזק. עם שלושה ילדים. פרנסה. שלי . של בן הזוג. מצב רוח. תפקוד. שרידה. שמירה על הבית. עכשיו אני מרשה לעצמי רגע לצאת מזה ולשתף מה השתנה בי.


המצב בשנה האחרונה דרש גמישות. גמישות בנפש. במחשבה. ביצירה. וצניעות. משהו גדול ממני קורה כרגע. איך אני יכולה מבלי להיאבק, להמשיך בדרך.


כשהכל התחיל הייתי בשוק. הרגשתי שהרצפה נמסה, שאני לא יודעת במה אעבוד מחר בבוקר, עוד ביטול של הופעה ועוד אחד ועוד הסכם שעבדתי עליו כמה חודשים עד שנסגר, השקעה רבה ותכנונים שירדו לטמיון באבחה אחת. תוך כדי בקשים ממני צ'קים חזרה.. אני מבוהלת. הכי היה קשה לי, לא לדעת מתי זה יגמר. זה הוציא לי את תחושת השליטה. אבל בעצם, זה החיים שלנו באמת. אנחנו מתנהגים כאילו הכל צפוי ומסודר אבל הכל יכול להשתנות ברגע.


חוויתי את זה גם במישור האישי כששני אנשים מאוד קרובים אלי קיבלו אירוע מוחי וחייהם השתנו לנצח.


ובעיקר. דאגה. דאגה לפרנסה. אוכל. קורת גג. לא חוויתי פחדים כאלו בסיסיים מעולם תודה לאל.

זה משתק. זה זמן שייחלתי או שהיה לנו חסכון מספק שהיה יכול להרגיע לכמה חודשים או שהייתי שכירה.

אפילו איזו שהיא הכנסה קבועה קטנה מחל"ת שתרגיע אותי כשאני על כרעי התרנגולת המשונה הזאת עם הכתר על הראש.


ואחרי חודש שאני כמו זומבי, מתקשה להירדם וקמה בלילות מחששות וסיוטים, אישי אמר לי- זה המצב. אם נדאג, זה לא ישנה אותו. תורידי מעצמך את החרדה הכלכלית. אמצא מי שיעזור לנו אם צריך. תורידי מעצמך את הלחץ ותנסי ליהנות מזה.


ליהנות? 3 ילדים מתוקים בבית, שלא הייתי איתם מעולם ככ הרבה שעות ביום. בעל בחל"ת. מחזירה כסף ללקוחות. מתבטלים לי אירועים אחד אחרי השני. אין לדעת מה ילד יום. אין פרטיות. אין רגע למחשבות. סגר שנסגר עוד ועוד ועוד. 100 מטר! אסור לראות הורים. אסר לבקר אחים. העוגנים מתפוררים. נותרתי אני והשפיות שלי בשח-מט.


ומכאן מתחילה עלייה. אני מחליטה באופן מודע שאני בוחרת בשמחה. להיאבק להיות שמחה. להיות באמונה שה' דואג לי. אני, התפקיד שלי כרגע זה להישאר שמחה. לשמח את הילדים. את בן זוגי, את הבית, ליהנות מהזמן שיש לנו עכשיו יחד. להתגבש. להכיר ולהיפגש לעומק. איתם ואיתי. אני אסתדר. עם מה שיש. איך שיש. אני אשרוד. כולנו נשרוד. כל הדברים החיצוניים אולי יקבלו צורה שונה, אולי אצטרך להחליף עבודה, אולי נצטרך לעבור דירה אולי נצטרך לשנות סדר עדיפויות בבית של צריכה, אבל אנחנו נהיה ביחד. שמחים בחלקנו. שהוא ענק תודה לאל. הדברים החשובים באמת כבר כאן . איתי. כסף לא ישבור אותי.


ומהרגע הזה שהפסקתי לתת לכסף להשליט חרדה על חיי, הוא פשוט הגיע ממקומות לא צפויים.

פתאום הזמנה לאירוע מקוון, פתאום פעימות מהמדינה, פתאום טלפונים של תלמידים חדשים, דברים התחילו להסתדר בצורה שלא עלתה בראשי.


במהלך הסגר הראשון והשני , אישי ניסה להוציא אותי מהבאסה וקנה לי תוכנה מקצועית להקלטות. למדתי ברימון להתעסק עם זה אבל מאז עברו הרבה שנים שלא נגעתי בזה. ניצלתי את הזמן בסגרים להתמקצע, להתנסות, לרכוש ציוד הקלטה מקצועי מה שהיה חסר לי, או שצריך לחדש, ו...הנה יש לי אולפן מגניב

גם להקליט את עצמי, גם להקליט אחרים. החלטתי להקדיש אותו לנשים. סביבה מוגנת וחמה , הקלטתי נערות שהיו באולפן פעם ראשונה, שמחתי את שימחתן. ידעתי איך זה להיות בצד השני. זה לא פשוט , סייעתי בתהליך כמה שיכולתי, הרגשתי שאני מביאה הרבה מהיכולות שפיתחתי במהלך השנים, הנגינה, הלימודים , פיתוח קול, הדרכה, גישה טובה לאנשים, אנרגיה גבוהה, הכנה גופנית לשירה, הרפיה, הכנה קולית, וגם טכנאות אולפן, תיקון זיופים או מיקס ומסטרינג, פתאום הכל התחבר לנתיב אחד. שאני מפיקה ממנו הנאה וסיפוק רב.

וזה לא היה קורה בלי הקורונה.


אז זה מה שעבר עלי בשנה האחרונה, שכחתי לכתוב על השיר שעומד לצאת, שגם עליו עבדתי במהלך השנה האחרונה אבל זה נראה לי שווה פוסט בפני עצמו. פוסט הבא בע"ה..


תודה למי שקרה עד כאן ואם תרצו לשתף אותי במחשבות שעלו בעקבות הקריאה, או איך אתם עיבדתם את השנה הזאת, אני יותר מאשמח. אפשר למייל ruthnudelmanmusic@gmail.com ואפשר בוויקס ב"יצירת קשר" אפשר לכתוב לי בתיבת טקסט וזה מגיע אלי.


להתראות


צילום: אהרון פז


47 צפיות0 תגובות
 
  • Facebook
  • Instagram
  • YouTube