חיפוש
  • רות נודלמן

בואו נדבר רגע על דרך

יש לי ולבעלי ויכוח ברוח טובה ארוך שנים, על הכרחיותה של דרך בחיי אמנ/ית. בהקשר שלי זה לוקח אותי לכיתות רגליים בכל מיני חורים נחמדים להופיע בהם מול מספר אנשים חד ספרתי, זה לעשות הדסטארט ולעבוד בה כמו מטורפת להשגת מימון הקלטות, זה ללמוד את זה באופן יסודי, זה להתקשר לאנשים שלא מכירים אותך עדיין ולשכנע אותם שהם חייבים אותך אצלם באולם, זה לעבוד קשה שיהיה קהל בהופעות,ועד כהנה וכהנה, הבנתם את הראש כן?

מבחינתו זה לא משנה. מספיק שקראת לעצמך מוזיקאי, השגת ספונסר שממן לך את כל האמנות , אתה משלם לאנשים הנכונים שיכניסו אותך לעסק על דרך המלך, לוקח יחסי ציבור שמורחים אותך על כל העיתונים ו...זהו.

מה אתם חושבים? אשמח שתכתבו לי בלשונית "יצירת קשר".

אז אני למדתי מוזיקה מלא שנים. אני נהנית ללמוד באופן כללי ומוזיקה בפרט

מבית הספר היסודי , פעמיים בשבוע, מכיתה א, נכנסתי לעולם אחר. למדתי פסנתר קלאסי בקונסרבטוריון של האקדמיה למוזיקה. עברתי דרך אולמות בלט קסומים ועליתי במדרגות לכיתות המוזיקה. עד היום זכורה לי הקקפוניה המתוקה, כשהייתי נכנסת ומכל חדרון נשמע צליל תזמורתי אחר. וכולם יחד בחדוות למידה יצרו עבורי הרפתקה. כשהייתי נכנסת לחדרון שלי עם המורה לפסנתר הייתי לרוב נלחצת שלא התאמנתי מספיק ושאני לא באמת מבינה מה קורה שם עד הסוף, ולמה אני שם ולא משחקת בחוץ בסבבה שלי, אבל בדיעבד זה העשיר ונתן לי הרבה כבר מגיל צעיר. לחזור על אותה תיבה 30,000 פעם עד שהיא מושלמת כפול מספר תיבות היצירה, זה משהו שלקחתי איתי לכל החיים...כוח רצון, נחישות, התמדה, אסתטיקה מוסיקלית , הרמוניה\ פיתוח שמיעה\ תורת המוסיקה מהווים ומעשירים את חיי מילדות עד לבגרות ועל זה אני מודה להורים שלי עד היום.

אחרי שסיימתי תיכון בהצטיינות, חיפשתי לימודים גבוהים שיתחילו לסמן , לאן החיים יקחו אותי. כמובן שדבר 1 ניסיתי מוזיקולוגיה. נכנסתי לשיעור וניתחתי פוגה עם התלמידים. מוזיקולוגיה זה בין היתר ניתוח הבנה מעמיקה על תהליכים הרמוניים, על יצירות ומבנים קלסיים שזה מופלא כשלעצמו אבל רבאק אני בתחילת העשרים שלי, זה פחות היה הראש שלי אז... הלב שלי אמר לי מוזיקה לאורך כל הדרך, אבל לא הבנתי איך מכניסים את זה למשהו מסודר. למשהו מספיק רציני ולא חובבני. אז הלכתי לאוניברסיטה ובקשתי לצפות כל מיני קורסים. אנתרופולוגיה, ספרות, היה מעניין! אבל הלב עדיין ביקש בירור. רגע לפני ההרשמה לאונ' , הלכתי לבקר בבית ספר למוסיקה רימון. בקשתי מהמזכירה לצפות בשיעור, היא אמרה שאשאל את המורה. המורה היה במקרה או שלא במקרה, יהודה עדר. הוא הסכים. מרגע זה חיי השתנו. מהרגע הראשון שנכנסתי לשיעור, הרגשתי " בינגו" -זה זה. כאן אני רוצה להיות.

הלימודים ברימון:

יום ולילה 24/7. עברתי לגור ליד. כל רגע פנוי השקעתי בנגינה בלמידה, בזמן שמסביבי העבירו שם סמסטר והלכו ללמוד ,משהו רציני באונ', או העבירו את הזמן בסיגריות מכל מיני סוגים יחד עם המורים בדשא, התייחסתי ללימודים שם כקודש. פגשתי שם מורים משמעותיים. בין המורים שהשפיעו עליי במיוחד , מלבד יהודה עדר, פר' עודד זהבי, רמי לוין, אילן סאלם, אילן מוכיח, ערן צור, אירית סלע, שחף שוורצמן ונעם רותם. 3 שנים אינטנסיביות של יצירה. המון טיוטות. ניגנתי שם פתאום ג'אז ובלוז ונחשפתי להמון מוסיקה. התאמנתי 5 שעות ביום כל יום. וסוף סוף יצרתי כמות שירים גדולה מהם אני יכולה לברור מה ילך איתי הלאה. והולך איתי עד היום.

זכור לי ממש משפט של אילן סאלם ביום של אנסמבל ג'אז, אמרתי לו אין לי מוזה. והוא אמר לי " מה זה מוזיקה? זה מוזה ולוגיקה". -נגנים מקצועיים לא מסתמכים רק על מוזה. יש גם פרטיקה ואני צריכה להיות מספיק מאומנת שאוכל לתפקד היטב גם ביום שאין מוזה. " זה הולך איתי הלאה.

עוד חוויה חזקה שזכורה לי מרימון. זה שהבנתי שאני מיוחדת בהלחנה שלי. שהרקע הקלאסי שלי הוא יתרון גדול. צורת הנגינה שלי, ההרמוניות שאני בוחרת והמבנים היו שונים ונתנו לי יתרון. לעומת זאת לא ידעתי לקרוא אקורדים של גיטרה, אקורדים של ליווי פשוט ונגינה של מוסיקה קלה ושירים פשוטים לא היתה מצויה בין אצבעותיי, מה שחוויתי כידע שאני חייבת להשלים ומהר אם אני שואפת להתעסק בשירים ולא בהלחנת יצירות קלאסיות. זה לימד אותי שחסרון יכול להוות יתרון וייחוד אם מתייחסים אליו כך.

פרויקט סוף השנה השלישית לפני קבלת תעודת בוגרת רימון היה מופע הסיום ה- "בוגרימון"

לכבוד הפרויקט הזה, גיבשתי להקה שהמשיכה איתי גם בסיום הלימודים. היה מופע שעבורי היווה אבן דרך. בהשראת מופע של ביורק, גיבשתי רביעיית מיתר קלאסית עם מוסיקה אלקטרונית והרגשתי בעננים. כתבתי את כל התזמור בכוחות עצמי. המשכנו להופיע כמה שנים יחד. הייתי מתקשרת לכל חור בארץ, מבקשת שנופיע שם וקובעת הופעות. היינו נוסעים ב"נודלמוביל" בכל רחבי הארץ, מרגישים את השירים בשטח, משתפרים, בודקים שירים חדשים ומשכללים את סדר המופע, הנגינה והעיבודים והיה פשוט כיף!!! לרוב הופענו בחינם. לרוב הפסדנו כסף. אבל היה שווה כל רגע. דרך. זוכרים?

זכורה לי במיוחד הופעה שנסענו אליה עד לבאר שבע בעשן הזמן, הופענו מול 8 איש. זאת הייתה אחת ההופעות הטובות שעשיתי בחיי. נהנתי בה יותר מהופעה מול 500 איש שעשיתי בבארבי. זה היה שיעור חשוב. על המשך הדרך אכתוב בהמשך.

ואי אפשר בלי מילה על הקורונה. לאמן שחשובה לו דרך, הקורונה זה חלק ממנה. זה דרש גמישות מחשבתית וחשיבה על עוד אפיקי עבודה. על קבלת השראה מהבית ומהתקופה המוזרה הזאת. ששמה את כולנו מחוץ לאזור הנוח ומחוץ לאזור הנוח כך קיבלתי ממורי היקר עודד זהבי, זה אזור מצוין ליצור ממנו.

וסוף סוף פתחתי אולפן ביתי בעקבות ההסתגרות בבית אז חכו לשמוע דברים מעניינים שאקליט פה בקרוב!

10 צפיות
 
  • Facebook
  • Instagram
  • YouTube